צדק פתאלי
בגלל מאבקי כוחות וזריקת אחריות הדדית בין הצבא למשטרה, בגלל חוסר רצון להחליט, או אולי רצון שלא להחליט, מצד הממשלה, פליטים מדארפור שמגיעים לארץ מושלכים (לאחר שנת לילה בבסיס צה"לי, יש לומר) ברחובות ב"ש. למשפחה מאתמול (אמא, אבא ושלוש ילדות) היה מזל והם מצאו עצמם בכניסת לבית החולים סורוקה, אבל לקבוצה מהיום (שבע נשים, שמונה גברים ואחד עשר ילדים) היה קצת פחות מזל, והם סתם נזרקו לרחוב.
זה העציב אותי לשמוע שככה אנחנו מתנהגים, אני זוכר שחשבתי שמתקני כליאה צבאיים הם פתרון גרוע, איך לא חשבתי שיכול להיות הרבה יותר גרוע?
אז מסתבר שיכול גם להיות הרבה יותר טוב. רשת מלונות פתאל הודיעה אמש כי היא החליטה לאמץ את הפליטים. את ההחלטה קיבל בעלי הרשת, דוד פתאל, כששמע שהפליטים נדרשים לצאת מבאר שבע. מטעם הרשת נמסר כי הפליטים יקלטו החל ממחר בערב לעבודה ומגורים במלונות החברה בים המלח.
עוד קצת. ממש עוד קצת.
ובלי שום קשר, ממש היום לפני 38 שנים, יצא השיר "ספייס אודיטי" של דיוויד בואי לאוויר העולם. השיר שמספר על רס"ן תום שממריא לחלל ולא חוזר היווה השראה מסויימת לקריירה הצבאית שלי, אם כי הקפדתי תמיד לחזור. כמה מידידי הקרובים הביעו אכזבה שפשטתי מדי לפני שהגעתי לדרגה המיוחלת, וזאת הזדמנות טובה להזכיר להם שיש לי עוד כמה עשרות שנות מילואים לפני, בתוך הפחית שלי. גם לרב סרן נגיע.
וסוג של עדכון
עד שפורסם הפוסט עבר חלף לו היום, וכבר נהיה מחר. אם כן, ממש אתמול לפני 38 שנים …
יום שלישי, 12 ביוני 2007 בשעה 12:55
(כל עוד רשת פתאל לא מעסיקה את הפליטים בשכר רעב…) כל הכבוד לרשת וראוי שרבות יהיו הרשתות. אם אי פעם אני אצא לנופש במלונות ים המלח זה בהחלט יהיה שיקול אצלי.
יום רביעי, 13 ביוני 2007 בשעה 22:20
מה זאת אומרת 'מושלכים ברחוב בבאר שבע'? כי אם הם פשוט שוחררו, זה נראה לי צעד די סביר – כלומר, אחרי שקלטו אותם ונתנו להם לישון לילה, מובילים אותם לעיר הגדולה הקרובה כדי שיתחילו לחיות כאן, לא?
וליהונתן – לרשת פתאל יש מלונות בכל הארץ, אתה לא מוגבל לים המלח…
יום חמישי, 14 ביוני 2007 בשעה 13:26
לפי אמנת הפליטים משנת 1951 (עליה חתמה ישראל באוקטובר 1954) על מדינות לתת מקלט לפליטים שהגיעו אליה. להשאיר אנשים חסרי כל שאינם יכולים לתקשר עם סביבתם ברחוב זאת פשרנות מאוד מאוד ליברלית של "מקלט".