אינטליגנציה רגשית
איגוד נהגי המוניות קרא להפסיק לשדר את הפרסומת של מק'דונלדס בה מוצג נהג מונית בצורה, בואו נאמר, לא מאוד חיובית, כי זה פוגע ברגשותיהם.
איגודי נשים קוראים להחרמת הסדרה "האלופה" אם לא יופסק קו עלילה ובו מגישה אישה תלונה שקרית על הטרדה מינית כנגד ראש הממשלה, היות וזה מציג נשים כשקרניות וכמגישות תלונות שווא.
ותיקון לחוק יסוד:ירושלים שהתקבל הבוקר בקריאה טרומית יאפשר למועצת העיר ירושלים לאסור קיומם של מצעדים ותהלוכות "מטעמים של פגיעה בסדר הציבורי ברגשות הציבור או מטעמי דת". הצעת חוק שהוגשה על ידי ש"ס מרחיבה את האיסור לכל הארץ אושרה ברוב של 41 נגד 21 חברי כנסת. זה אומר שמצעד הגאווה לא יתקיים בירושלים, וגם לא בשום מקום אחר, כדי שחס וחלילה לא יפגעו רגשותיהם של מי מהעוברים והשבים.
שנים עשר אנשים צעדו להם ברגל מאפריקה מוכת הקרבות, מגיפות, דבר שחין ושאר ירקות, וזכו בסופו של דבר להגיע לארץ המובטחת. אפילו לקח להם שלושים ותשע וחצי שנים פחות מלנו. כוחות הצבא תפסו אותם, הלינו אותם במתקן צבאי והבוקר העבירו אותם לידי משטרת מחוז הדרום. השוטרים סירבו לקבלם ורצו להחזיר אותם לצבא, אבל גם הצבא לא רוצה אותם. נכון ללפני שעה הם יושבים מחוץ לש"ג. אף אחד לא רוצה אותם.
אבל הם לא נשים, לא נהגי מוניות, לא דתיים או סתם הומופובים. אז אין להם רגשות.
ולא, לא אותם פליטים אפריקאים הם הנושא, הם לא. הנושא הוא שנהיה לנו יותר מדי חשוב לחוס על רגשות של אנשים, שחס וחלילה לא יפגעו ברגשות שלנו, שאף אחד לא יעלב. הרגשות נהיו הדבר החשוב ביותר, ובדרך להציל אותם אנחנו דורכים על כל השאר.
זכויות אדם? חופש הביטוי? שטויות. העיקר שאף אחד לא יפגע.
אז איך אומרים?
כנסו כנסו. לפרופורציה.
יום רביעי, 06 ביוני 2007 בשעה 17:46
למרות שזה הגנה על משהו בזמן שכל שאר הדברים נפרצים ונהיים פחות ופחות מוגנים, זה חלק מאותו תהליך. צריך להגן על ה"רוב (אנחנו עדיין רוב?) הדומם, השולט (?) העשיר (או לפחות עוד לא עני מרוד)" מפני המציאות הקשה, כי אחרת חס וחלילה עוד ניבהל, נברח או, השם ישמור, עוד נרצה לעשות משהו.
לכן לא נשמע על מה שקורה במחסומים, אבל גם לא נשמע מה ילדים ערבים לומדים היום בבתי ספר יסודיים בשטחים ואפילו בארץ, וגם לא מה שאומרים להם במסגדים. לא נשמע על הגירוש ביפו אבל גם לא על יישובים בתוך שטח ישראל הקטנה שמסרבים לקבל תושבים יהודים (זה הוזכר בשוליים של איזו כתבה על חיפה במלחמה, אני לא זוכר בדיוק מי ואיפה) לא נשמע על הפליטים הסודניים ועל העובדים הזרים, ולא נבין כמה אנחנו קרובים אליהם עם ההפרטה הבאה, ולא נשמע עד כמה נפילה במניה של טבע תפגע לכל אחד מאיתנו בפנסיה. לא נשמע על העליה בסרטן ואסטמה בחיפה וליד רמת חובב, אף חרדי לא יזכה לראות מקרוב מצעד גאווה ולשים לב שגם שם יש בני אדם, אפילו טובים, אבל אני לא אדע אם לא אתאמץ לבדוק איך חיה משפחה ממוצעת בבני-ברק עם משכורת מינימום של האישה, קיצבת אברך ו-6 ילדים. הכלכלה פורחת, אין בעיות, כולם נחמדים, כולם חכמים, כולם אוהבים אחד את השני, בואו נתחבק כולנו והשלום מתחיל בתוכנו, חוץ ממי שאת לא רוצה לראות, בשביל זה המציאו את פילוח השוק, אז תישאר עם תוכנית ה"אקטואליה" (עאלק) שלנו, ונעבור לפרסומות שמסבירות לנו שיש דרך נכונה יותר לניהול משק הבית – לקחת עוד הלוואות.