המגדלור

רק הבוקר שמתי לב, כשראיתי אותה מושלכת ליד המיטה, שאת אמש ביליתי במחשבות על תוצאות דו"ח הביניים של הועדה לחקירת ההתנקות, הגירוש, או כל שם אחר שתבחרו, בעודי לובש את החולצה שרכשתי במיטב כספי באחת ההפגנות בטרם ביצוע אותה תוכנית, עליה כתוב בגאווה "כשהמצב חרא צריך להתפנות." באוסף חולצות הסמולנים שלי היא אחת החביבות עלי, אם לא החביבה ביותר.

אין בי סימפטיה רבה למתנחלים, ככלל הם לא מהאוכלוסיות החביבות עלי. אני לא אוהב להט דתי, אני לא אוהב חוסר פרקטיות, אני לא אוהב אנשים שמתעלמים מהמציאות, מתכחשים אליה ובסופו של דבר מצפים שמישהו אחר יציל אותם. אלוהי או אנושי.

ברגע שהתקבלה ההחלטה, המוצדקת, לפנות את תושבי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם היה עליהם לקבל את רוע הגזירה ולעזור לעצמם. אין זה אומר שהממשלה לא צריכה לעמוד בהתחייבויותיה, אבל אין ספק שאת המחיר הכבד ביותר שמשלמים המפונים הם משלמים, קודם כל, בגללם.

מדובר בסך הכל בקצת יותר מ – 1350 משפחות שקיבלו תקציב של שבעה מיליארד וחצי שקלים, בערך, כלומר כל משפחה פוצתה בסדר גודל של 5.5 מיליון ש"ח. לא רע, לא רע בכלל. גם אם זה אומר שלא כולם יגורו בוילות על כמה דונמים, גם אם זה אומר שלא כולם יגורו ביחד, זה לא באמת נורא. אפשר להסתדר עם זה, אפשר לחיות טוב.

ואפשר גם להיות מסכנים. אפשר להנציח את המסכנות הזאת. אפשר לדאוג לזה שבכל תוכנית פינוי יזכרו מה, בסופו של דבר, קרה להם ויפחדו לנסות שוב.

ההתנתקות הייתה מוצדקת. לא הייתה שום סיבה שנגור שם. זה כואב לעזוב בית, לעזוב חיים, אבל זה הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה.

You may not remember me.
I'm that jewish boy you tried to convert
It was some years back
so it's quite alright if you forgot
you never had much of a chance, anyway.

I just thought you should know
that that night, and jack mott
have been going with me ever since.

The drinks by the porch
the books by the bed
the talking, the silence and the empty bird cage
all came back to me last night
like a story I once heard myself tell
as L. Cohen walked up to the stage

I could see you then, there
all born again and new
the conviction in your eyes
wasted on me and my kind.

I thank you, my friend
for the part that you played
when you wanted to show me the light.

מאוד הופתעתי מההתנפלות על הכרטיסים להופעה של לאונרד כהן. לרגע לא חשבתי שצריך להזדרז ולהזמין. מי כבר מכיר את הקנדי הישיש ולמי בדיוק אכפת אם יבוא אם או לאו. אבל קניתי, שיהיה, ונגמרו, אז אין. או כמעט ואין כי פתאום נהיו עוד קצת.

מהתמוטטותו בספרד של אותו קשיש קנדי לא ממש הופתעתי. לא ציפיתי או קיוויתי למחלה ואני מאחל לו רק בריאות ואושר, אבל ציפיתי שברגע האחרון משהו ימנע ממנו להגיע.

ובינתיים נראה שהכל בסדר, איבדתי את הכרטיסים לכמה שעות אבל מצאתי בסופו של דבר ובינתיים הכל בסדר.

לא ראיתי את ההופעות הידועות של שנות השבעים, אבא כן, כל מיני דודים ואחרים שהיו מבוגרים מספיק, או בכלל נולדו, מספרים על הרפתקאותיהם עם לאונרד בתעלה ביום כיפור ועכשיו, אולי, תורי.

הללויה.

עדכון שאחרי ההופעה: אין עליו.

שנה טובה קוראים וקוראות, חברים וחברות.
בריאות, אושר ושגשוג.

נתראה בצד השני.