המגדלור

מישהו שלח לי את הלינק הזה הבוקר. הופתעתי.
באמת שלא התכוונתי. זה היה בצחוק.

"כתב אישום "מהחמורים שידענו" לחייל שגנב לרמטכ"ל"

אמרה הכותרת בynet.

חשבתי שאולי ראוי לציין את שנראה לי קצת יותר חשוב. לו הייתי אני עורך הייתי טורח לציין בכותרת כי לואיס מסקוטה מואשם כי יחד עם אחיו היכו חייל, בין השאר עם לבנה, גרמו לאובדן הכרתו וגנבו את נישקו. זה לא סקסי כמו תככים, מזימות ומגירות לא נעולות בלשכת המפקד העליון, אבל קצת יותר חשוב. הוא לא החייל שגנב מהרטמכ"ל, הוא החייל שתקף חייל אחר וגנב את נשקו. ועוד נשק. ועוד סוג של נשק. ומכר.

אבל זה רק אני.

רק הבוקר שמענו, אפילו לפני בני משפחתו, על מותו בטרם עת של דודו טופז וכבר משתוללת ברשת תיאוריית הקונספירציה לפיה קיבל הבדרן "עזרה" בדרכו אל העולם הבא.

באמת מרשים. כל הכבוד. לא ניתן לאיש להסתיר את האמת, אפילו לא לרגע. מאלדר היה גאה.

אחרי שאלי ישי, כאיש ציבור, כבן עדות המזרח, כשר הפנים וסגן ראש הממשלה, וכיו"ר ש"ס, שלח לנשיא המדינה מכתב קורע לב בו התאמץ, לטענתו, להמנע מאזכור השד העדתי תוך כדי אזכור פעליו הרבים והנפלאים של מר בניזרי היקר (והתעלמות מסויימת מעבירות השוחד בהן הורשע), יוצא הרב עובדיה יוסף בהשמצות על בית המשפט העליון ועל שופטיו שהרשיעו על לא עוול בכפו את אותו בניזרי מסכן. לא ממש הבנתי מה הוא מלמל שם, אני לא בטוח איך מישהו יכול וייתכן כי דבריו לא רק הוצאו מהקשרם אלא לא נאמרו מלכתחילה, אבל פתאום מצאתי עצמי מזמזם את שירם (הידוע?) של הבילויים:

אני הרמב"ם, אני הרמב"ם
אני הרמב"ם, אני הרמב"ם
אני יפה, אני חכם
אני גדול, אני מושלם
אני פשוט מורם מעם
יש לי זקן וגם שפם
אני רוקד לי על הדם
ומעמיד פנים של תם

אחרי שהבנו שהחרם נגד הטורקים פוגע בעיקר בנו, שנאלצים לבלות הרבה יותר מדי זמן עם הילדים בבית במקום ב"הכל כלול" החביב עלינו אי שם בין מרמריס לבודרום, הגיעה העת למצוא יעד חדש לא לטוס אליו. שבדיה נראית מבטיחה כרגע.

הפגם היחיד בהגיון המושלם של הכתב הוא, כמובן, שאף ישראלי לא היה מסכים לקבל איברים של ערבי. לך תדע איפה הם היו.

אולי מישהו צריך לעשות סיבוב עם אווזי הבר ללפלנד ובחזרה בשביל להפסיק להיות אידיוט.

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו.
אני זוכר את השעור בטירונות.
אני זוכר את המדריכה.
אני זוכר לוודא תוק לפני שמכניסים את הבתולה.
אני זוכר איך עשיתי תפס למחסנית מהקליפ של הרמ"ק.
אני זוכר איך הייתי שולח את הקשר שלי למשוך את שאר החיילים, שיצמצמו פערים. "קרקובסקי, נראה לך שהם קרובים מספיק?"

אני זוכר כמה שמחתי בפעם הראשונה שנתנו לי 624 במקומו.

היה שלום, מ"ק 77. מקווה שאף אחד לא ינסה ללמד אותי להפעיל מכשיר אחר.

ושאלה לאנשים הטובים בפייסבוק:
אתם חושבים שאני לא חבר של בן דוד שלי בפייסבוק כי לא מצאתי אותו? באמת?
לא נראה לכם הגיוני יותר שאני פשוט לא רוצה להיות חבר שלו?
מילא, פעם אחת שלחתם מייל ואמרתם "לדעתנו אתה וירון קרובי משפחה", אבל אני מתעלם, כנראה שגם הוא, אתם לא מבינים את הרמז?

כששמעתי על הירי באגודת ההומואים והלסביות נחרדתי. פשע שנאה משלנו, צקצקתי בלשוני. עוד לא היה לנו כזה, אולי קצת אמיל גרינצוויג, קצת רבין, כמה "אירועים" שבסופם כמה ערבים נפגעו, אבל ירי שכזה, לפי מיטב מסורת התיכונים האמריקאים, זה עוד לא היה. כמה נורא, חצינו עוד גבול.

אבל את הפוסט שקישר שנאת חינם, ט' באב, קבלת השונה וקצת "אלוהים כבר לא מרחם על ילדי הגן" מחקתי. אם ארפה לרגע, אתנתק לדקה קלה מהפסטיבל התקשורתי, אמיר פיי גוטמן, ניצן הורוביץ, עברי לידר ושאר "בכירי הקהילה", כפי שהוצגו בכלי תקשורת שונים, אין לנו שום מושג מה ומי היה. גם לא למה.

אנחנו יודעים שמישהו נכנס, ירה, רצח, פצע, ככל הנראה גם החליף מחסנית באמצע, ואז הצליח להעלם לחלוטין באמצע רחוב נחמני בתל אביב. זה נשמע מאורגן היטב, מתוכנן לימין, כמו שאומרים אצלנו ביחידה, אנחנו לא יודעים שזה היה פשע שנאה ועד שלא נדע את זה אי אפשר להאשים.

יש לי כרטיסים ללאונרד כהן. לא טובים במיוחד, לא גרועים במיוחד, רגילים כאלה, אבל כרטיסים ללאונרד כהן.

קצת פחות משמונה דקות עם האצבע על F5 וכ-20 דקות אחרי שהתחילה המכירה הם היו שלי ועכשיו רק נשאר לחכות ולהגיד לעצמי מדי פעם "אז מה? עוד פחות מחודשיים אני הולך להופעה של לאונרד כהן."

הללויה.