אחרי שחבלי הכביסה שלי הופגזו במטר של קרוקס הוצאתי את ראשי מהחלון והספקתי בשבריר השניה האחרון להתחמק מ"נעל" נוספת שהושלכה מהמרפסת מעלי, דרך חבלי הכביסה שלי, אל השיחים שלמטה ע"י ביתם הקטנה של השכנים הבלתי חביבים מלמעלה, שחייכה אלי בגאווה.
כמה דקות מאוחר יותר, אותן ביליתי בלהרגיש לא נוח, עליתי אליהם עם הקרוקס המושלכים. ליד חלון המרפסת שלהם ראיתי לוח שחמט נטול חיילים.
האם נפתרה החידה?
הטור דה פרנס מסתיים היום, הרוכבים הולכים ומתקרבים לשאנז אליזה, אלברטו קונטדור ילבש את החולצה הצהובה בעודו מקיף את שער הניצחון, המנייק.
אין ספק שהוא הרוכב הטוב ביותר בטור, כרגע, אבל אני כבר מחכה לטור של השנה הבאה. ארמסטורנג וקונטדור יתחרו, ככל הנראה, בקבוצות שונות, ליפהיימר ישוב, האחים שלק רק ילכו וישתפרו, וויגינס ואולי גם אוואנס וססטרה, יהיה מעניין.
ברכות ל-156 המסיימים. בשנה הבאה המגדלור ישתדל לדווח מהשטח, לא מיורוספורט.
הותר (הלינק המתוקן) לפרסום שמו של האברך הדורס.
תזכרו איפה קראתם את זה קודם.
אני שמח שקראתי את הכתובת שהופעה תחת התמונה שהתפרסמה הבוקר בעמוד הראשון של "הארץ".
"מאחז עשהאל בהר חברון" היה כתוב.
"מאיפה השם מוכר לי?" הרהרתי ונזכרתי כי עשהאל היה המקום האחרון שאבטחתי בשירותי הסדיר. היו שם קרוואן אחד, רשת צל, שלושה בחורים, גנרטור, עוקב מים וכבשה. נראה שהתפתחו יפה. באמת כל הכבוד. הייתי צריך להשקיע בנדל"ן שם כשהיה זול.
באופן די משעשע, אני על סף גיל 30, יש לי חום די גבוה וביליתי לא מעט זמן לאחרונה על הספה בבית הורי. ככה זה. אולי שפעת חזירים, אולי לא.
השמועה אומרת שחוק המאגר הביומטרי הולך לעבור בקרוב ולמרות שחשבתי בעבר שזה לא נורא במיוחד, הרי ששיניתי את דעתי לא מעט בזכות מה שרונה אמרה.
סלחו לי על כך שלא כתבתי על זה כלם בעצמי, היא עשתה עבודה מצויינת ואני, כאמור, חולה משהו.
כבכל יום, גם בימי שישי הייתי חוזר הביתה מבית הספר. כמו בכל יום הייתי פותח את הדלת במפתח שלי, הירוק, תלוי בסליל גומי ירוק אף הוא על צווארי. אבל ביום שישי, בניגוד לשאר הימים, אם הייתי מצלצל בדלת היה מי שיפתח אותה. ביום שישי אבא ואמא לא עובדים, הרי.
בניגוד לאמא שיש לה כל מיני סידורים לעשות במהלך היום-שישי-יום-קצר (ציפורניים וקוסמטיקאית וירקן ושאר ירקות) הרי שאבא, אחרי סיבוב בדואר ובבנק היה יחסית פנוי וכך הייתי פותח את הדלת לקולות ולריחות של יום שישי, לא קולות של המולת מטבח וניחוח תבשילי השבת, בכל מקרה ארוחת ערב אוכלים אצל סבא וסבתא ואת הצהריים של מחר נכין, ובכן, מחר, אלא ריח הסיגר המחניק אך משכר וקולות המוזיקה שבקעה ממערכת הסטריאו החדשה, תקליטורים והכל, שניצבה בגאווה ליד הכורסא של אבא, מול החלון בסלון.
רוב הזמן, לפחות בשלב בו הייתי מגיע הביתה, זה היה לאונרד כהן ובסופו של דבר הקול הזה נהיה חלק מנוהל יום ו' שלי, המעבר מחול לקודש, מעבודה למנוחה, מלחץ לשלווה.
כך למדתי להכיר את לאונרד כהן, לאהוב את לאונרד כהן, כך קשרתי את שיריו בנפשי.
בשנים האחרונות הוא "כמעט והגיע" כמה פעמים. הופעה בתל אביב (או ברמת גן, למעשה, אבל לא צריך לסבך את האמריקאים בשטויות המוניציפליות שלנו) הופיעה ובסופו של דבר נשמטה מלוח ההופעות של המסע הנוכחי וההבטחות הנחרצות של המפיקים בארץ שיגיע לא מוסיפות בטחון, למרות שאני עדיין מפריש כסף מדי חודש לקרן "תום יראה את לאונרד בהופעה" ולא מאבד תקוה. הבוקר למדתי שהוא ככל הנראה גם לא יופיע ברמאללה. לא הופתעתי. יצא לי לבקר שם כמה פעמים, לא זוכר איצטדיון גדול מספיק באזור.
הם טוענים שהופעה בתל אביב וברמאללה יוצרת שיוויון בין התוקפן לקורבן. אני מסכים אבל זה לא מפריע לי. לא אכפת לי לתת גם להם להנות מהופעה של פעם בחיים, למרות שהם מבקשים להשמידנו. כאלה אנחנו, הומניים.
אישה אחת, לא חשוב מאיזו עדה, מנעה מאיש אחד, לא חשוב מאיזו עדה אבל אחרת, לצאת מבלי לשלם מהחניון בו החנה מכוניתו, לא משנה מאיזה דגם.
אותו איש לא אהב את הנחרצות בה ביצעה אותה אישה את תפקידה, לכן החליט לדרוס אותה. הם נסעו יחדיו כמה מטרים כשהיא אוחזת באימה במכסה המנוע שלו עד שעזבה, נשמטה ארצה ואיבדה הכרתה. האיש נסע לו לביתו, שמח וטוב לב.
במשפט שהתקיים (ובוודאי שהתקיים משפט, מדינת חוק והכל) ביקש השופט משה דרורי מהקורבן לקבל את התנצלות הדורס והסביר כי "המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפניי." בסופו של דבר החליט כבוד השופט להמנע מלהרשיע את הנהג כדי שלא לפגוע במינויו לדיין בבית הדין הרבני.
אה, כן, הוא מהעדה ההיא.
הקופאית, זאת שניסתה לבצע את תפקידה, זאת שנדרסה,בכוונה, בזדון, שאיבדה את הכרתה ושהנהג שדרס אותה נמלט מהמקום – גיורה בוטל.
אני לא טוען שבית הדין הרבני שביטל את הגיור ניסה לנקום בקופאית האומללה, נהפוך הוא. זה פשוט הצדק האלוהי. ככה יעשה למי שעומדת בדרכו של אברך לבית הדין הרבני.
הלקח הוא פשוט – תיזהרו מאיתמר ביטון (כבוד השופט וכך גם כלי התקשורת חושבים כנראה שעדיף לא לפרסם את שמו של הנהג הדורס, אני לא מסכים איתם). הוא מקושר.
עוד קצת פרטים כאן.
הערוץ הראשון ויתר, אולי זמנית, אולי לא, על משדרי הטור היומיים שלו, כך שאת הסיכום היומי אני לא חולק עם בוני גינסבורג (שלהבנתי היה שוער פעם, לא?), אבל כל עוד יש את יורוספורט אני בסך הכל שומר על קור רוח.
יש טור.
יש טור ולאנס חזר.
מי ינצח?
יש כמה וכמה אנשים שהייתי שמח לו היו מנצחים (לוי ליפהיימר וקאדל אוונס, למשל) אבל יותר משאני רוצה שליפהיימר ינצח, אני לא רוצה שלאנס יפסיד. יש אגדות שמוטב לא להתעסק איתן. יותר טוב ככה.
(ובינתיים – קנצ'ילרה ראשון, קונטדור שני, אוונס חמישי, ליפהיימר שישי ולאנס עשירי. אבל זה לא אומר כלום)