שוב איתכם
אחרי שהחלמתי מהמחלה הקשה שליוותה אותי בימים האחרונים אני מרגיש שאני יכול לומר בבטחון מלא למדי – זו לא הייתה שפעת החזירים. לא חיפשתי ולא קיבלתי שום טיפול רפואי מלבד זה שהצלחתי להגיש לעצמי, שכלל תה עם לימון ואדויל ואף על פי כן שרדתי, כך שככל הנראה זו לא היתה המגיפה הנוראה*.
איפה טעינו?
הריתוק היחסי למיטה וצריכת החדשות הרצופה העלו כמה וכמה סתירות. מצד אחד המגיפה הנוראה משתוללת, חולים חדשים מתגלים ברחבי העולם וגופים שונים ומשונים מעלים את רמת הכוננות שלהם לרמה אחת מתחת לפלישת חייזרים ומצד שני לא ממש קורה יותר מדי. אמנם מתגלים חולים אבל הם מטופלים ומשוחררים לבתיהם, בשום מקום מלבד מקסיקו** לא מת איש מהמחלה (הקשה, הנוראה) וגם המקסיקנים הודו שעשרות ההרוגים מהמחלה הם למעשה קצת פחות מעשרים. נראה שהמחלה, לה תסמינים של שפעת רגילה, המדבקת במגע בין אנשים ממש כמו שפעת רגילה ושהטיפול בה הוא כשפעת רגילה היא כמעט לחלוטין שפעת רגילה. איזה קטע.
עמאר בשטח, הוירוס במתח
אתמול הכריז הרב הראשי כי ביום חמישי השבוע יהיה יום צום ותענית נגד התפשטות המגיפה, כך שבכל מקרה הסיפור יהיה מאחורינו עד יום ראשון.
ובינתיים, בקצה השני של העולם
הסינים מצאו דרך מצויינת שראוי לשקול לעורר את הכלכלה המקומית, לפחות בזמן המשבר הנוכחי.
ולא נשכח
מזל טוב לרון ארד שחוגג היום 51 אביבים.
*כמובן שהעובדה שלא הייתי מעולם במקסיקו ולא פגשתי לאחרונה פלוני ששב משם הרגיעה אותי.
** ותינוק מקסיקני בארצות הברית, נכון.