הכל נשאר במשפחה
יום שישי, 07 במרץ 2008כשהייתי בן 23 הייתי באוסטרליה, בסוג של קומונה סקוטית עליה אני מניח שאספר ביום מין הימים. ידעתי שיש לי משפחה שם, מהצד של סבתא שלי, אבל מעולם לא היינו בקשר וזה נראה לי קצת פתטי לדפוק על דלתם, ובכלל, החיים בגלזגו הקטנה היו לא רעים בכלל.
אתמול הגיע לכאן בן דוד, נצר לאותה שושלת אוסטרלית. הוא דווקא כן דפק על דלתם של סבא וסבתא שלי (מה שלווה בשיחות טלפון מקדימות, כמובן, מצד סבא שלו, אח של סבתא) ומחר אני אמור להראות לו את נפלאות העיר הגדולה. מסורתית העיר הגדולה היא השטח של אחותי אבל היא שודרגה לעיר גדולה הרבה יותר, ואני נשארתי כאן לאסוף את השברים.
"So you'll show him around town, won't you?" שאל אותי סבא היום.
כן, אני מדבר עם סבא שלי באנגלית, ככה זה אצלנו בעדה. בכל מקרה, היו שם כל מיני "תשמע, תראה" וניסיונות התחמקות שנבלמו ב "Come on man!" שלא הותירו לי יותר מדי ברירות.
"How old is he anyway?"
הוא בן 23. לא יכולתי שלא למצוא את זה משעשע, כשאני הייתי בן 23 טסתי מכאן לשם, והוא בא משם לכאן. היקום מאזן את עצמו ובא לציון גואל.
והסכמתי, בטח שהסכמתי. סבא של אותו בחור לקח אותי לפני עשרים שנה לחנות צעצועים ואמר לי "קח מה שאתה רוצה", אני חייב לו, שלא לדבר על זה שיכול מאוד להיות שהבחור באמת חביב.
שבת שלום לכל בית ישראל.