ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש ינואר 2008

מחשבות על הישרדות

יום רביעי, 30 בינואר 2008

אני לא יכול לבוא לאף אחד בטענות. השאלה "מי ניצח פעמיים במשימת החסינות האישית?" שבעקבותיה עבר דן לשבט הבנות וניצל מהדחה בטוחה מזכירה מאוד את השאלה "למי יש רישיון לטרקטור?" ששאלתי לא פעם ושהייתה שולחת את הקיבוצניק התמים שהתחיל בטעות עם חברתי דאז למטבח. מאוחר יותר, עברתי ל"מי עשה חמש יחידות במתמטיקה?" ו – "מי יודע מי הרב האשכנזי הראשי?", שלא יגידו שאני תמיד דופק את השחורים.

כן, אנחנו אכן סוטים מהנושא. אז נחזור.

יש שכועסים, יש שאומרים שבהפקה שיחקו אותה, אבל אף אחד לא יכול להתעלם מהעובדה שהעברתו של דן לשבט הבנות שניה לפני משימת ההדחה, כאילו היה גיא זוארץ המלאך השומר שלו, הכניסה את שבט הבנים לבלבול ותסכול. הם באמת השתדלו לנצח במשימה אבל לא הצליחו ועכשיו שניים צריכים ללכת הביתה.

מושיק חסין, מה שמשאיר את מולי, גיא ועידן, ומולם משה, אלכס ונועם. כל אחד צריך לבחור אחד מכל שבט. ובכן, ננסה לבנות שדה אינטרסים, כאשר כל אחד רוצה לחזק את השבט שלו, להחליש את השבט היריב ולשפר את מעמדו בשבט:

משה:
משה יודע שההזדמנות היחידה להדיח את נועם תהיה עכשיו. זה אמנם יחליש את שבט ג'יבארו המתחדש, אבל אם לא עכשיו, אימתי? כמה שפחות גברים בג'יבארו, משה יותר אטרקטיבי ואטרקטיביות היא הלא התכונה החסרה לו, ולפיכך האינטרס של משה היא להדיח את נועם.
עוד גילינו כי מסיבה לא ברורה משה לא סובל את גיא. אמנם בשביל להחליש את סבאנה צריך להוציא מהמשחק את החזק ביותר, אבל במקרה זה מושיק חסין ולכן אין משמעות אמיתית במי מהם יבחר, והטינה האישית תגבר.
סיכום ביניים: נועם – 1, גיא – 1.

אלכס:
גם אלכס יודע שזה הזמן להרחיק את נועם. מצד שני, מערכת היחסים שלהם יותר קרובה ונראה שאת משה הוא לא מחבב. אלכס ישמור על חוזק השבט ויבחר במשה. באשר להחלשת סבאנה – הוא יבחר במולי שמצטייר כדמות הדומיננטית יותר מבין חברי השבט המותרים להדחה.
סיכום ביניים: נועם – 1, משה – 1, גיא – 1, מולי – 1.

נועם:
נועם חושב שאלכס אידיוט וגם יודע שקל יותר להעיף את משה בשלבים מאוחרים יותר, ולכן יבחר באלכס.
הידידות בין נועם ומולי תנצח, והיות ונועם הוא יוזם המהלך להרחקת גיא, ההצבעה שלו ברורה.
סיכום ביניים: נועם – 1, משה – 1, אלכס – 1, גיא – 2, מולי – 1.

מושיק ועידן:
מושיק ועידן חולקים אינטרסים, כרגע. נועם איים עליהם (או למעשה על מושיק, אבל עידן לקח את זה אישי) ולכן הוא חייב לעוף, כמו גם מולי שיצא כנגד המשפחה למרות שידע על חיבתו של עידן לסרטי "הסנדק".
סיכום ביניים: נועם – 3, משה – 1, אלכס – 1, גיא – 2, מולי – 3.

גיא:
גם גיא יבחר בנועם, בשביל להחליש את ג'יבארו, וגם כי נועם יצא נגדו, ויבחר מתוך חוסר ברירה במולי או בעידן. ני אם יחשוב על זה מספיק זמן יגלה שהוא חייב לבחור במולי אחרת הוא עצמו במצב מסוכן.
סיכום ביניים: נועם – 4, משה – 1, אלכס – 1, גיא – 2, מולי – 4.

מולי:
מולי לא יבחר בנועם, כנראה שיבחר באלכס אם כי זה לא ממש משנה – לא תהיה לזה שום השפעה. הוא חייב להצביע לגיא כי זאת הדרך היחידה שלו להישאר במשחק, אם כי הסיכוי נמוך מאוד.
סיכום ביניים: נועם – 4, משה – 1, אלכס – 2, גיא – 3, מולי – 4.

ולכן התחזית שלי: נועם ומולי בחוץ. עכשיו רק נשאר לחכות.

ועוד קצת "נו, ברצינות"

יום שלישי, 29 בינואר 2008

כמה פניות הגיעו לדסק התמיכה של המגדלור:

ש: קניתי מחשב חדש, ניסיתי להיכנס לוויינט, והוא ביקש ממני להתקין פונטים, ואז כל הכתבות והפרסומות היו ביפנית במקום בעברית.
ת: נסי לכתוב www.ynet.co.il במקום www.ynet.com.

ש: במהלך דיון על כוחות שפועלים על גוף מסויים הסבירו ש"פועלת גזירה לכיוון ציר x החיובי." האם הכוונה לכוח גזירה?
ת: לא, הכוונה לאננס גזירה.

שאלות נוספות, על גבי גלויות בלבד, למייל.

תודה,
צוות התמיכה.

ובונוס לכבוד הסערה.

נו, ברצינות

יום שני, 28 בינואר 2008

היום פורסם ב ynet ש:

שגריר ישראל בבריטניה, רון פרושאור, יתפנה הבוקר מעיסוקיו החשובים כדי להיפגש עם אחותו של ג'ון לנון, ג'וליה ברד, במוזיאון הביטלס בליברפול. פרושאור ימסור לה מכתב התנצלות רשמי בשם מדינת ישראל על כך שב-1965 נאסר על חברי להקת הביטלס להופיע בארץ. מהשגרירות בלונדון יישלחו מכתבים דומים גם לפול מקרתני ולרינגו סטאר – שתי החיפושיות שנותרו בחיים – ולקרובי משפחתו של ג'ורג' האריסון.

בתגובה אמר פול מקרתני שבאמת באמת אכפת לו.

דרוש שופט

יום ראשון, 27 בינואר 2008

בד"כ מתחקרים כשלונות. מחדלים. אם משהו הצליח, או לפחות לא התפוצץ לנו בידיים, אין באמת מה לתחקר. גם אם הוא הצליח בטעות, במקרה, גם אם יד האלוהים היא זו שהסיתה אותנו מהכשלון המהדהד. אם לא קרה כלום אז הכל בסדר, ואם הכל בסדר אין מה לתחקר. ובכל זאת, כמה עובדות:

המצור על עזה הוסר, האזרחים יכולים לצאת ולהיכנס כרצונם.
גם פעילי טרור יכולים להיכנס ולצאת כרצונם.
גם כסף יכול לעבור.
גם כל מיני דשנים ואשלגנים ושאר ירקות שלפי פרסומים זרים אפשר לעשות מהם חומרי נפץ.

בין ישראל ומצרים אין גדר גבול.
עוברים שם מבריחי סמים, סוחרי נשים וסתם פליטים.
יכולים לעבור שם אותם פעילי טרור, עליהם דיברנו קודם.

האם זה אומר שפיגוע באילת הוא בלתי נמנע? או במצפה רמון? או אולי ביטבתה, כי יש שם שוקו?

בסופו של דבר משהו רע יקרה, כי תמיד קורה כאן משהו רע, ותמיד נרצה ראש, כי זה מה שאנחנו רוצים בשביל להרגיש שפתרנו את הבעיה, לפחות עד לפעם הבאה. אז תקום ועדת חקירה, כי יאמרו אנשים, ובצדק לא מועט, שנפילת החומה, אותו קיר שיגומים שבנייתו ליוותה את שהותי ברצועת עזה בשלהי הקריירה הצבאית שלי, הייתה בלתי נמנעת וכי ההחלטה להפסיק את אספקת החשמל והדלק הייתה מוטעית ואף רשלנית. ועדת חקירה תקום ותסיק או שלא תסיק מסקנות אישיות, תערוף או שלא תערוף ראשים (קרוב לוודאי שהראשים יסרבו להיערף ולפיכך ישארו במקומם) ולבסוף הדו"ח עב הכרס יונח אחר כבוד במגירה ויישכח.

אם אנחנו יודעים שלשם אנחנו הולכים, אולי כדאי להתחיל כבר עכשיו? נקים כבר עכשיו את הועדה, נבחן את ההשלכות של אותה פירצה בגדר הדרומית שלנו, את מה שאפשר לעשות כדי להקטין את האיום, אולי אפילו נמנע את האסון הבא, שלא לדבר על זה שאולי נגלה שצדקנו, שהכל אכן נעשה בדרך הטובה ביותר, וחס וחלילה נלמד משהו.

ארבעה עשר נגד מאה

יום ראשון, 20 בינואר 2008

שוב יותר אנשים צפו בהישרדות מאשר באחד נגד מאה, וכולי דיצה ורינה.

לא שיש לי עניין אמיתי בנתוני הרייטינג, למרות היותי טאלנט בלתי ממומש (ופתוח להצעות, במייל בבקשה), אני סתם נהנה לראות ענקים נופלים, למרות ההשמצות ולמרות ההטרדות, ובעיקר מרוצה מזה שיש מה לראות בטלוויזיה במוצאי שבת המלכה.

כלכלת שוק

יום שישי, 18 בינואר 2008

יא אללה, איזה קטע.

רק שעות לפני תום האולטימטום של ור"ה, זה שאומר שהאוניבסיטאות נסגרות אם לא יחתם הסכם, כלומר המרצים לא יקבלו שכר כלל, הם הסכימו לפשרה, זאת שעומדת כבר מי יודע כמה שבועות על הפרק.

איזה קטע שהם הסכימו לשבות שמונים ושמונה ימים על הגב שלנו, הסטודנטים המסכנים, אבל אף לא דקה על חשבונם שלהם.

לא, באמת. אני בשוק. לא ראיתי את זה בא, אף לא לשניה.

שוק.

ועדכון: בינתיים אין הסכם, לפיכך קבלו ביטול.
ועדכון נוסף: בעצם יש. כלומר, המרצים טוענים שכן, האוצר טוען שלא. הזעיקו את עיני שיגשר, הוא בדרך.
ועוד עדכון: כנראה שיש הסכם, אבל הסגל הזוטר שובת. נו שוין.

לא על הקליפה יש לנו לקבול

יום רביעי, 16 בינואר 2008

כיתה ו'. הצגת הסיום. אחרי חודשים של חזרות מפרכות הגענו סוף סוף לרגע הגדול.

תם הטקס. התעודות חולקו, ספר התנ"ך שילווה אותי נאמנה עד לבגרות ואז יונח על מדף בכל דירה שאשכור, כי צריך להיות תנ"ך בכל בית, למרות שאין לי שום כוונה לעיין בו נמסר אחר כבוד לאימי, למשמורת, האולם חשוך, המחנכת של ו' 2 מבקשת "שקט, אנחנו רוצים להתחיל" והקהל דומם, אט אט. הכל מוכן.

ומאחורי הקלעים ליבי הקטן נשבר. התירוץ הרשמי לזעם המהול בעלבון ובעצב הבא לידי ביטוי בבכי (גברי ושקט, כמו צנחן בכותל, לא כמו ילדה שגנבו לה סוכריה על מקל) הוא שרועי שטיינברג קרע לי (בטעות. אני יודע שבטעות. גם אז ידעתי) את שרשרת הגומי המסולסלת שהייתה מחזיק המפתחות שלי, פריט חובה לכל ילד מפתח וואנאבי באותה התקופה. הסיבה האמיתית היא שראיתי אותו מסתודד עם דנה מילמן דקות לפני כן. והיא חייכה יותר מדי, והייתה קרובה יותר מדי, והיא הייתה צריכה להיות שלי. אפילו רקדנו ביחד במסיבת הכיתה האחרונה, ואחריה ליוויתי אותה הביתה. והוא ידע את זה, הוא היה החבר הכי טוב שלי, הוא ידע בדיוק מה היא בשבילי, ובכל זאת.

סירבתי לעלות לבמה. לא אכפת לי מכלום. כל הכיתה, ההורים, המורים, כולם יכולים ללכת ולחפש את החברים שלהם (לא הכרתי ביטויים יותר ציוריים, בכל זאת, לא היינו הילדים של היום), אני על הבמה לא עולה. רועי ניסה לשכנע אותי, להתנצל, הבטיח מחזיק מפתחות חדש. לא הקשבתי לו.

הבמאית, מי שאני מניח היום שהייתה סטודנטית שנה שניה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, אם כי נראתה אז כבוגרת וסמכותית למדי ניסתה לדבר לליבי, ואז אמרה "טוב, לך לשטוף פנים ותתכונן. אתה עוד מעט עולה.ההצגה חייבת להימשך. שואו מאסט גו און."

זאת הייתה הפעם היחידה ששמעתי את המשפט הזה נאמר בקשר להצגה.

אז עליתי. נתתי את כל מה שהיה לי, הייתי זוועתי במיוחד למרות זאת, והקפדתי לחזור לבמה בכל הזדמנות.
כלומר בהצגה של כיתה ט'.

והיום דיברתי עם רועי שטיינברג, הוא התקשר לשאול אם שמעתי שדנה מילמן התחתנה.

האמת? שמעתי. מזל טוב דני.

(וכמה נחמד לדעת שהאתר שלנו מגרד מלמטה את סף 50,000 הקוראים, ולכן לא חל עליו חוק הטוקבקים. טקבקו להנאתכם.)

שיר לשירה

יום חמישי, 10 בינואר 2008

אכלנו גבינה, שתינו יין לא רע
ואז הוא אומר שהוא לא אוהב שירה
תבין, הוא אומר, זה ישמע קצת נורא
אבל זה פשוט לא מדבר אלי

דווקא שנינו משכילים, אפילו יש לו משקפיים
אולי שתינו קצת יותר מדי יין
כי אישתו יצאה עם התינוקת בידיים
וביקשה שנשתוק אולי.

אז שתקנו, את הילדה לא להעיר
וחשבתי שבמילים קל יותר מבשיר
את מה שעובר לי בראש להסביר
גם אם לא תמיד כדאי.