המגדלור

אנחנו בדרך לשרת החדש, אז קבלו בבקשה את התנצלותי פעם נוספת על ההעדרות הממושכת.

בעקבות העדות שפירסם רחביה ברמן לפני מספר ימים, החלטתי גם אני לפרסם את עדותי האישית על התנהגות המשטרה בהפגנת הסטודנטים הגדולה ולו משום התחושה הקשה שהתקשורת (למעט גיא זוהר לפני כמה דקות) זנחה את הנושא.

לפני שאתחיל אני רוצה לערער על הנחת יסוד אחת חשובה. אני בספק רב אם אפשר להתייחס לחבורת הבריונים לובשי השחורים שהשתוללה ברחוב ארלוזורוב (היו גם כמה באיילון אבל אני לא הגעתי לשם) בכינוי משטרה. למעשה הקונוטציה הראשונה שעלתה אצלי לתיאור הבריונים היתה אנשי חיזבאללה, אך במלחמה האחרונה אפילו החיזבאללונים כבר הלכו עם מדים מלאים. רוב ה"שוטרים" שהכניסו מכות ללא הבחנה לבשו חולצות טי שחורות, ללא כל תג זיהוי ואבוי למי שהעז לבקש מהם להזדהות כמתחייב בחוק.ככה לא נראים אנשי חוק במדינה דמוקרטית. אינני משפטן אבל אני מניח ששוטר שמסרב להזדהות בפני אזרח עובר על החוק, כך גם לגבי שוטר ללא תג זיהוי. אם כך מדובר כאן בעבריינים, נמשיך.

הבלאגן החל דווקא לקראת סוף הצעדה. כמה מאות מטרים לפני מפגש הרחובות ארלוזורוב ונמיר הופיעה חבורה של יס"מניקים בליווי אופנוענים ובריצה קלה השיגו קבוצה של מפגינים. ללא כל אזהרה מראש הם החלו לדחוף בברוטאליות את הקבוצה לעבר המדרכה, מי שלא ברח חטף גם בעיטה או אגרוף. המדרכה נראתה כמו מקום בטוח אך הייתה זו אשליה שכן שניות ספורות לאחר ההתקפה הראשונה הבריונים בחצי מדים החלו לתקוף גם את העומדים על המדרכה. אני עמדתי באותו זמן על המדרכה, צמוד לגדר של בניין כששתי בנות שעמדו על שפת המדרכה עפו (זה ממש נראה ככה) עליי ועל חברתי. בחור אחר שעמד ליד הבנות, על שפת המדרכה, חטף בעיטה ישירה שרק במזל לא פגעה בבטנו מכיוון שהספיק להפנות את גופו. חשוב לציין שכל המכות היו מלוות בקללות.

זה מה שאירע לידי, זה לקח בערך דקה ולא הספקתי להוציא את המצלמה מהתיק, למרות שאני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הייתי מעז לצלם את התוקפים. לאחר שסיימו לרוץ עד דרך נמיר, תוך כדי שהם ממשיכים לדחוף ולהכות סטודנטים, הגיעו היס"מניקים למפגש הרחובות והוצבו על מנת לחסום את המפגינים. המומים לחלוטין חשבנו שזהו,נגמר, שכן כל המפגינים עלו למדרכות. טעינו.

בסמוך אלינו עמדה חבורה שמחה של מפגינים שתופפה על מיכלי פלסטיק ריקים ושרקה במשרוקיות. היס"מניקים כנראה לא אהבו את העניין ושוב, בדיוק כמו קודם , ללא כל התראה מוקדמת הסתערו על חבורת המתופפים בדחיפות ובעיטות.

עד כאן מה שקרה, בפוסט הבא אנסה להעלות כמה תובנות על המדינה ששולחת עבריינים צמאים לאלימות על מנת לאכוף את החוק וגם חרטה על העמדה שהייתה לי לגבי פינוי מתנחלים.

סוג של אבסורד-

שוקי גלילי מפרסם היום בלמהנט כתבה מצולמת על האצת Firefox תוך חמש דקות. הבעיה היחידה שכנראה אף אחד לא העלה על דעתו בלמהנט, שמי שיחפוץ בצפיה בכתבה אשכרה משתמש בשועל האש. כמובן שכמו כל אתר ישראלי שמכבד את עצמו גם ללמהנט אין תאימות מלאה לשועל וכך אני נאלץ, כמו רבים אחרים, לנדוד למחוזות רחוקים כדי לצפות בכתבה.

אני בטוח שאי-שם בלמהנט יש מישהו שמודע לעובדה שמשתמשי Firefox יתקלו בקשיים בבואם לצפות בכתבה, אז למה אי אפשר לפחות לשים גם תיאור כתוב לרווחת כולם?

היום לא ישודר פרק נוסף בסדרה "עקרות בית נואשות". מה יקרה לקרלוס וגבריאל? ללינט וטום? מה יעלה בגורל המשולש הרומנטי שצלעותיו (או אולי קודקודיו?) סוזן, אידי ומייק והאם ברי תגלה את ההוכחות לכך שבעלה אכן רוצח? אין לי מושג. יום השואה (או ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אם נדייק) מביא איתו מבחר של סרטים עצובים, סרטי תעודה ודרמות מדכאות שנועדו להזכיר לנו את מה שעוללו לנו הצוררים הנאצים ועושי דברם. לזכור ולא לשכוח.

שגריר הותיקן בישראל הודיע (ובינתיים חזר בו) שלא ישתתף בטקס המרכזי ביד ושם בשל הכתובת ליד תמונתו של האפיפיור פיוס ה-12, המציינת שפועלו בעת השואה שנוי במחלוקת, והממסד געש ורעש. הרי האפיפיור לא עשה די להצלת יהודי אירופה, אומרים ביד ושם. ידע ולא עשה דבר. ומה אנחנו עושים?

מה אנחנו עושים כשרצח עם מתרחש בדרפור? מה אנחנו עושים עם אותם פליטים שמגיעים בשארית כוחותיהם אל גבולנו הדרומי? מה אנחנו עושים למען כל אותם עשרות אלפי ניצולי שואה החיים בעוני מחריד בינינו?

אנחנו מלאים בשנאה, מלאים בכעס, ולא שמים לב שבדיוק את אותו הדבר אנחנו עושים בעצמנו. לא, אנחנו לא משמידים בצורה שיטתית אנשים, מדבירים אותם כמו היו חרקים, אנחנו רק מביטים בשוויון נפש באחרים שעושים את זה רחוק מאיתנו, לאנשים אחרים, מגזע אחר. מה לנו ולהם? אנחנו שולטים בעם אחר, סוגרים אותו בתוך גדר שאת התוואי שלה אנחנו בוחרים, גם אם במקרה תעבור בין ביתו של אחמד לבין שדה החוביזות שלו. מה לנו ולאחמד? מה לנו ולאותו קונטה קינטה שאימו ואחותו הקטנה נאנסו לנגד עיניו, שידו של אביו נקטעה ושאחיו נמכר לעבדות, והוא נמלט על חייו, עד שהגיע לבית המעצר שבאדמת הקודש?

אבל אם אין בנו חמלה כלפיהם, אם אין בנו חמלה כלפי אותם קשישים שבוחרים מדי יום אם לקנות אוכל או תרופות, מה טעם לזכור? איזה תועלת יש בזכרון העבר, אם הוא לא גורם לנו להתנהג אחרת בהווה?

אולי עדיף לחסוך מעצמנו את אי הנעימות, ובמקום רשימת שינדלר לראות היום עקרות בית נואשות?

השרת עליו יושב המגדלור החליט להיות לא יציב לאחרונה ולכן החלטנו לעבור דירה. עם הקוראים, שלא הצליחו להיכנס בימים האחרונים, הסליחה.

אתמול, תוך כדי עבודה, תהיתי ביני לבין עצמי ומאוחר יותר עם אורן השני למי שייכות זכויות היוצרים על ההגדה של פסח? במהלך החג נתקלתי בעשרות גרסאות מודפסות של ההגדה החל מרפרודוקציה להגדה שהודפסה לראשונה במאה ה-17 ועד להגדה עשויה מנייר עיתון, בחסות אחד הבנקים. מי שמחזיק בזכויות היוצרים להגדה, בטח עושה הרבה כסף , חשבתי בצחוק כמובן.

אורן הפנה אותי לפוסט הבא של שחר שמש, שממנו עולה שמישהו אי-שם חושב שיש לו זכויות יוצרים על התנ"ך. הדבר כמובן מעלה גיחוך. עד כמה שדלה ידיעתי הטכנית, אני לא חושב שמישהו באמת יכול לטעון לכך שהעתקת ממנו קטעים מהתנ"ך, אבל כרגיל, אם אפשר לעשות כסף ממשהו אז למה לא.

ומעניין לעניין, באותו עניין, באינדונזיה טוענים למשהו שמאוד דומה לזכויות יוצרים על שפעת העופות.עד כה דווח שם על למעלה מ-70 מקרי מוות אך השלטונות מסרבים לשלוח דוגמיות מהנגיף לארגון הבריאות העולמי וזאת מסיבה פשוטה מאוד- חברות התרופות הפרטיות יתמחרו בסופו של דבר את החיסונים שפותחו לנגיף במחיר שישים אותן רחוק-רחוק, מחוץ להישג ידם של החולים. בסופו של דבר החל משא ומתן בין אחת מחברות התרופות הגדולות בבריטניה לבין ארגון הבריאות העולמי על ייצור מסובסד של החיסון עבור מדינות עניות.

צדקתה של אינדונזיה ברורה (לפחות לי), אבל עדיין יהיו כאלה שיתהו האם למישהו יש זכות כלשהי על מחלה שכבר הביאה למותם של בני-אדם רבים בחלקים נרחבים של העולם?

מחקרים שמנסים למצוא תרופה ל-ALS החלו רק לאחר מסע יחסי ציבור כלל עולמי ששם את חברות התרופות בעמדה מאוד לא נוחה מבחינה תקשורתית. למחלות רבות כיום לא מפותחת תרופה בגלל שיקולים צרים של היצע וביקוש, או במילים פשוטות יותר- יש מעט מדי חולים מכדי שהתרופה תהיה רווחית למישהו.

כנראה שכל עוד רק למעטים יש את הזכות והיכולת לפתח תרופות ולתמחר אותן כרצונן, גם למחלה צריך להיות תג מחיר.