התאבדות
יום רביעי, 28 בפברואר 2007הטרטרינה, או לחילופין הפנטזיונינה , או תקראו לה איך שתקראו לה עם נינה בסוף, מצוטטת באומרה כי אנשים מתאבדים בגלל עליהום כמו זה שנעשה עליה. אבל היא לא. היא חזקה, אסרטיבית, עשויה מבטון ומצליפה, ממש כמו החיקוי בארץ נהדרת.
להוכחת הטיעון שלה היא ממשיכה ואומרת שהיא מבינה את אברהם עופר שהתאבד בגלל חשדות נגדו בעת שכיהן כשר שיכון בממשלת רבין הראשונה.
הפוליטיקאים של ימינו אולי לא מושחתים יותר מהפוליטיקאים של פעם אך הם ודאי חסרי בושה, הרבה יותר מאלה שקדמו להם לפני שלושים שנה. יש לזה יתרון וחסרון בצידו- מצד אחד חוסר הבושה מביא לחשיפה קלה יותר של השחיתויות, השקרים והרמאויות, שכן הפוליטיקאים ומקורביהם לא עושים יותר מדי כדי להסתיר זאת.מצד שני צמח כאן זן של אנשים נחותים, חסרי כל רמה מינימלית של יושר או תחושת אחריות למשהו מעבר לכסא בו הם נאחזים בכל כוחם.
הפוליטיקאים של פעם לא יכלו לשאת את הבושה כאשר התגלו וכך התפטר רבין בגלל חשבון הדולרים של לאה ו- F-15 שנחת לאחר כניסת השבת. בגלל אותה בושה איתה לא יכל להתמודד התאבד גם אברהם עופר, אותו הזכירה טרטרינה.
אבל את טרטרינה? הו לא, לא את. את לא עשויה מהחומר הזה. אל תתלי את העובדה שאת לא תוקעת לעצמך כדור בראש בגלל שאת חזקה יותר. במקרה הטוב ולמרות שאין תאור כזה בעברית, את אולי רכיכה יותר.
את הכותרת לפוסט בחרתי בהשראת מאמר מפורסם של אמיל דורקהיים, מאבות הסוציולוגיה, שנכתב על בסיס מחקר שערך על השפעת הלכידות החברתית על הפרט תוך בחינה של שיעורי התאבדות בחתכים שונים. דורקהיים טען שבחברה התעשייתית סיבת ההתאבדות הנפוצה ביותר היא אנומיה, אובדן ערכים ונורמות.
דורקהיים אמנם חי בתקופה של מהפכות, תהליכי עיור מואצים וכדומה, אך אם בוחנים את מה שקרה במדינת ישראל רק בשלושת השבועות האחרונים אפשר להגיע די בקלות למסקנה שאולי בסוף אנחנו, אזרחי המדינה, נתחיל להתאבד פה. אבל לא טרטרינה, בטוח שלא.