You're in the Army now
יום שני, 22 בינואר 2007נועה, אחותי הצעירה, בת הזקונים של הורי, התגייסה אתמול לצה"ל.
מתורגלים ומנוסים ידענו שעד כמה שהצבא דורש עמידה בזמנים מצד חייליו, הוא אינו דורש זאת מעצמו והתייצבנו באיחור אופנתי של שעה בלישכת הגיוס, בטוחים שנהיה מהאחרונים. התברר שעוד כמה משפחות למדו את הטריק וכך מצאנו את עצמנו בין הראשונים ללוות את המתגייסים הטריים.
במבט ראשון נראה היה כי לישכת הגיוס לא השתנתה במאום מיום גיוסי, לפני שמונה שנים. אותם ספסלי עץ,קירות בטון כעורים ושלטים האוסרים על צילום. אפילו הש.ג. נראה דומה אם מתעלמים מהעובדה שעוד היה בכתה ה' כאשר אני התגייסתי.
מבט נוסף ודקדקני יותר העלה כי הצבא התקדם מאז קיץ 99'. השקם המסורתי הפך לשקלית שבלשכת גיוס בכלל הפכה לאספרסו בר לטובת המבקרים. בציפייה להקראה המסורתית של שמות העולים לאוטובוס נכונה לנו אכזבה שכן על קיר הבניין הותקן לוח אלקטרוני ענק המציג את שמות המתגייסים, וכך הסתפק לו הכרוז בהודעה לקונית של "שימו לב ללוח".
בלחיצת כפתור אחת מופיעים שמותיהם של חמישים נערים ונערות שלפני שניה וחצי השתכרו במסיבת הסיום של יב'. בלחיצת כפתור אחת עלה קצב פעימות הלב של יותר ממאתיים איש. בלחיצת כפתור אחת הופכים ילדים לחיילים.
אני לא אוהב להשהות את רגעי המעבר האלה ולכן האצתי בנועה שתתחיל להתקדם לעבר רחבת החניה של האוטובוס, "תגדילי ראש , תהיי ראשונה", שכנעתי אותה בצה"לית. עוד כמה תמונות שאחי צילם, נשיקה לאמא והיא על האוטובוס, בשטח צבאי שלנו, האזרחים, כבר אסור להיכנס. אזרחים עלק, אולי בין תקופת מילואים אחת למשניה.
האוטובוס סגר את דלתו הקדמית וצהלולים (קולולוש) נשמעו באויר. אבא שלי ציין שלנהג האוטובוס יש תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. אני עניתי שאני בטוח שזה גם מה שהוא חושב ברגעים אלה, בזמן שהוא מאפר את הסיגריה מחוץ לחלון.
השער נסגר ונשארתי להסתכל על האוטובוס, שלפני שנייה היה צומת מרכזי בחייה של הילדה/נערה/חיילת הכי חשובה בחיי ודקה לאחר מכן מחכה בצומת כאחד האוטובוסים לנהג האדיב שיתן לו את זכות הקדימה המגיעה לו.