ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש ינואר 2007

You're in the Army now

יום שני, 22 בינואר 2007

נועה, אחותי הצעירה, בת הזקונים של הורי, התגייסה אתמול לצה"ל.
מתורגלים ומנוסים ידענו שעד כמה שהצבא דורש עמידה בזמנים מצד חייליו, הוא אינו דורש זאת מעצמו והתייצבנו באיחור אופנתי של שעה בלישכת הגיוס, בטוחים שנהיה מהאחרונים. התברר שעוד כמה משפחות למדו את הטריק וכך מצאנו את עצמנו בין הראשונים ללוות את המתגייסים הטריים.

במבט ראשון נראה היה כי לישכת הגיוס לא השתנתה במאום מיום גיוסי, לפני שמונה שנים. אותם ספסלי עץ,קירות בטון כעורים ושלטים האוסרים על צילום. אפילו הש.ג. נראה דומה אם מתעלמים מהעובדה שעוד היה בכתה ה' כאשר אני התגייסתי.

מבט נוסף ודקדקני יותר העלה כי הצבא התקדם מאז קיץ 99'. השקם המסורתי הפך לשקלית שבלשכת גיוס בכלל הפכה לאספרסו בר לטובת המבקרים. בציפייה להקראה המסורתית של שמות העולים לאוטובוס נכונה לנו אכזבה שכן על קיר הבניין הותקן לוח אלקטרוני ענק המציג את שמות המתגייסים, וכך הסתפק לו הכרוז בהודעה לקונית של "שימו לב ללוח".

בלחיצת כפתור אחת מופיעים שמותיהם של חמישים נערים ונערות שלפני שניה וחצי השתכרו במסיבת הסיום של יב'. בלחיצת כפתור אחת עלה קצב פעימות הלב של יותר ממאתיים איש. בלחיצת כפתור אחת הופכים ילדים לחיילים.

אני לא אוהב להשהות את רגעי המעבר האלה ולכן האצתי בנועה שתתחיל להתקדם לעבר רחבת החניה של האוטובוס, "תגדילי ראש , תהיי ראשונה", שכנעתי אותה בצה"לית. עוד כמה תמונות שאחי צילם, נשיקה לאמא והיא על האוטובוס, בשטח צבאי שלנו, האזרחים, כבר אסור להיכנס. אזרחים עלק, אולי בין תקופת מילואים אחת למשניה.

האוטובוס סגר את דלתו הקדמית וצהלולים (קולולוש) נשמעו באויר. אבא שלי ציין שלנהג האוטובוס יש תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. אני עניתי שאני בטוח שזה גם מה שהוא חושב ברגעים אלה, בזמן שהוא מאפר את הסיגריה מחוץ לחלון.

השער נסגר ונשארתי להסתכל על האוטובוס, שלפני שנייה היה צומת מרכזי בחייה של הילדה/נערה/חיילת הכי חשובה בחיי ודקה לאחר מכן מחכה בצומת כאחד האוטובוסים לנהג האדיב שיתן לו את זכות הקדימה המגיעה לו.

יצאנו, טיילנו

יום ראשון, 07 בינואר 2007

בניגוד לציפיות היה דווקא בוקר יבש, והיות וכבר התעוררתי מוקדם חשבתי שאין שום סיבה שאני אהיה ער לבדי, אז שיגרתי סידרת סמסים לידידתי ש' בדרישה שתגרור עצמה ממיטתה (בהנחה ששם אכן תפסתי אותה), תעמיס זוג אופניים על משהו עם מנוע ותפגוש אותי בגעש.

שעה יותר מאוחר וכמה ק"מ משם, בעודי שותה קפה פושר מכוס חד פעמית, עצרה בחריקת בלמים לידי ש' פלוס זוג אופניים מ ה מ ם (היא התעקשה שאני אספר עליהם) ומינוס הכריכים המפורסמים שלה (היא קיוותה שאני אשכח), עטופה במיטב אופנת הרכיבה החורפית. חיזקנו את מה שהיה צריך לחזק ושחררנו את מה שהיה צריך לשחרר ויצאנו לדרך. הדיונות היו מהודקות היטב בגלל הגשם, מה שלא מנע מאיתנו ליפול פעמיים וחצי בממוצע כל אחד. ראינו קצת ציפורים וקצת פרחים וש', שמחלטרת גם מידי פעם בתור מגדיר צמחים, שידלה אותי לקחת זרעים של נעוות המרדות הים תיכונית, או משהו דומה, אך ללא הצלחה.

כשהשמש יצאה מבין העננים, ושעת ארוחת הצהריים התקרבה (והבטחתי לאמא שאני אלך לבקר את סבתא היום) שבנו שמחים וטובי לב אל מגרש החניה של שפיים. המגרש, שהיה שומם בשעת הבוקר המוקדמת (והדו ספרתית) בה התחלנו לרכוב היה מלא עד אפס מקום שלוש שעות מאוחר יותר. לא, חס וחלילה, במטיילים, רוכבי אופניים, או במשפחות שלמות שיוצאות עמוסות צידניות לפיקניק בחיק הטבע, לא ולא. כל אותן משפחות + טפם + סבא וסבתא העדיפו לנפוש בתחנות השונות על הציר שבין מקדונלד'ס לאאוטלט של סקאל.

כי חבל, כזה יום יפה בחוץ, לא חבל להשאר בבית?

קצת כבוד

יום שלישי, 02 בינואר 2007

עוד פרשת שחיתות ועוד כותרת בלעדית ואך סיימתי לקרוא את הכתבה אליה מקשרת הכותרת וכבר יש סיפור חדש- מחדלי המלחמה היו ידועים עוד לפני שבכלל קרו, אורי גלר וודאי מתמוגג.

מתחת לכל הכותרות הבומבסטיות מסתתרת תמונה קטנה , של אדם אחד שהלך לעולמו בדיוק היום, טדי קולק קוראים לו. אבל מה זה משנה, פרצופה הנבוב של ראש לשכת אולמרט חשוב יותר, כך גם לגבי הדלפה זו או אחרת של מסמך צבאי שכמותו ראינו ועוד נראה בהמוניהם, עת יצטרכו לכסות קציני צה"ל הבכירים את ישבנם לקראת הסבב הבא של עריפת הראשים.

ומה כל העניין והרעש בכותרת ראשית על פרשת שחיתות חדשה, האם זה מפתיע מישהו שמנהלת לשכה של ראש ממשלה שהוא גם סוכן נדל"ן , חוטאת בעצמה?

אין לי עניין בהאדרת שמו של טדי קולק, כולם יודעים מה עשה ועד כמה אהב את העיר שעמד בראשה."אחרון דור הנפילים" כינה אותו כותב אלמוני באחת מהתגובות לידיעה על מותו. לפעמים נדמה לי שאומרים את זה על כל אדם ידוע שנפטר ושעבר את גיל 80 ובכל פעם מסתבר שהיה עוד אחד כזה וחוזר חלילה.

החיים הם מאורע חד פעמי. נולדים פעם אחת, מתים פעם אחת. תנו לכותרת לעמוד כמה שעות, שגם אלה שחוזרים הביתה מאוחר יוכלו להביט בפניו המרשימות של טדי קולק, שמקבל כבוד אחרון בכותרות אתרי העיתונים הגדולים במדינה. עוד יהיו מספיק פרשות שחיתות והדלפות לפרסם.