ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש אוקטובר 2006

קול השקט

יום שלישי, 31 באוקטובר 2006

בסוף היא לא התקשרה. לא רציתי שהיא תתקשר, כך שמהבחינה הזאת זה הסתדר לא רע, רק שרציתי שהיא תרצה להתקשר. אבל היא לא. אולי היא פשוט לא שמה לב לתאריך, אני לא יודע מה יותר גרוע. זה משעשע אותי, הדיון הטיפשי הזה שרץ לי בראש – אם לא רציתי שהיא תתקשר אז למה אני מאוכזב שהיא באמת לא התקשרה? ברור לי שעדיף ככה, חבל שזה ברור גם לה.

הטלפון צילצל הרבה יותר מביום רגיל, אבל שמה לא הופיע על הצג. הכי טוב.

שליש על התנהגות טובה

יום שישי, 27 באוקטובר 2006

30 אחוזים מתושבי מדינת ישראל חושבים שצריך לשחרר את יגאל עמיר, היום או בעוד עשרים וחמש שנים. לעומת זאת רק 20% חושבים שהוא צריך לצאת לחופשות. 10% מאוכלוסית מדינת ישראל חושבת שהוא צריך להשתחרר מהכלא, אבל כל עוד הוא בפנים לא לצאת לחופש. אותי זה משעשע.

ולא שיש משהו משעשע בכל הנושא הזה. הקפדתי לא לכתוב כלום על ביקור ההתיחדות של לריסה. לא כי אין לי מה להגיד על זה, אלא פשוט כי זה לא מעניין, כי זה לא צריך להיות עניין ציבורי, צריך לשכוח אותם, להשאיר אותם מאחור ולנסות לבנות כאן סוג של עתיד עם מידה מינימלית כלשהי של תקוה.

אבל זה לא עובד. כל שנה, באופן טבעי, עולה הנושא של יגאל עמיר בכלל ושל שחרורו בפרט. בשנה שעברה רק שמונה עשר אחוזים מאיתנו חשבו שצריך לשחרר אותו, משהו כמו אחד מחמישה אנשים, היום זה קרוב יותר לאחד משלושה. זה מזעזע.

ואני לא אומר את זה כי אני שמאלני יפה נפש שונא דתיים, מתנחלים, תימנים ואנשים מהרצליה, בכלל לא. יש לי חבר טוב מאוד שגר בהרצליה ולפעמים אני הולך לקניון שבעת הכוכבים, זאת לא הגזענות מדברת.

זה כי הוא בוגד.

זה לא כי הוא רצח את רבין, זה לא כי הוא רצה לעצור את התהליך המדיני, זה לא כי החיוך השחצני שלו מעצבן אותי. כל זה נכון, אבל זאת לא הנקודה. זה כי הוא מאס בדמוקרטיה והחליט, לבדו, על דעת עצמו (או שלא על דעת עצמו, זה אפילו לא משנה) שהוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר מה צריך להיות, או ליתר דיוק מה לא צריך להיות.

בספרו של ג'יימס קלאוול "שוגון" אומרים שמרד הוא בגידה רק אם הוא נכשל. אם הוא היה מצליח, אם הוא היה מעורר איזשהו שינוי, הפיכה, משהו שישנה את חוקי המשחק כאן הוא לא היה יושב בכלא, הוא היה גיבור העם, פידל קסטרו שחרחר וחייכני. אבל הוא לא. הוא כשל, הוא בוגד, הוא צריך להשאר בכלא עד סוף חייו הטבעיים.

זה לא הכעס שלי שמדבר, זה לא כי אני בז לו, זה כי אם ישוחרר יקיץ הקץ על הדמוקרטיה במדינת ישראל.

סיפורו של מקרר

יום רביעי, 18 באוקטובר 2006

בתור שירות לעמיתי הסטודנטים ושוכרי הדירות בת"א אני מצרף קישור להודעה שהתפרסמה בפורום "יוצאים מהבית" בתפוז על קניית מקררים באיזור התחנה המרכזית. גם אני קניתי מ"ענק המקררים"הידוע גם כ"אלי מקררים",אצלי אפילו לא עברו יותר משבועיים- גם המקרר שלי לא עובד עכשיו. אני עוד לא התייאשתי וגם ככה אין לי כסף למקרר חדש .פרייארים כנראה באמת לא מתים.

[21.10.06] עדכון - למען ההגינות אוסיף שהפעם קיבלנו שירות יעיל יחסית. יום למחרת נשלח אלינו מקרר חלופי שכרגע עובד.

אשכנזים מנייקים

יום שלישי, 17 באוקטובר 2006

שמעתי היום באחת מתוכניות הרדיו מאזין שסיפר שהנשיא קצב חף מכל פשע, ושמעלילים עליו עלילות שווא.

אין לי ספק שהוא צודק, היות והוא הזדהה בתור פרה-פסיכולוג וכדי להוכיח את כוחותיו הוא סיפר איפה קבורים נעדרי קרב סולטן יעקב (על כביש בירות דמשק, ליד עץ). בזה הוא קנה אותי.

אבל מי, מי העליל על הנשיא קצב את עלילת האונס הנוראה?

מי היו פשוט חייבים לסלק את קצב מעמדת הכוח אליה הגיע בעמל וביושר?

נכון, אותם אלה האחראיים לכל העוולות שהיו ושתהיינה במדינת ישראל.

האשכנזים.

מה אני אגיד? שלא הופתעתי?

ברור שהופתעתי. כבר לפני שנה פניתי אליהם, הצגתי תעודות המוכיחות שאני אשכנזי מארבעה כיוונים ואמרתי שכנראה יש איזו תקלה ברשימות שלהם כי לא קוראים לי אף פעם לישיבות. הם אמרו שיתקנו את זה, אבל שוב הייתה ישיבה ושוב לא הודיעו לי.

פעם אחת יצאתי עם פרענקית, וזה מה שעושים לי.

מנייקים האשכנזים האלה.

TWO

יום רביעי, 11 באוקטובר 2006

הייתה פעם להקה, U2 קראו לה. והיה להם שיר, one. שיר נחמד, דווקא.
ואז הגיעה מרי ג'יי בלייג' ופצחה בדואט עם בונו, סולן אותה להקה אמורה, ומאז לא נשמע השיר המקורי בגלגל"צ אפילו לא פעם אחת.

וזה כואב, כי אהבתי את השיר ההוא ואני, למרות חיבה מסויימת בראשית דרכו, לא יכול לסבול יותר את הביצוע החדש.

"אז תעביר תחנה" תאמרו, וכן, זאת נראית כמו האופציה השפויה רק שבחדר העבודה בו אני מבלה את ימיי זוהי התחנה היחידה שאני קולט ובינינו, זה לא שזה באמת היה עוזר, אף עורך מוזיקלי לא בוחר במקור כשיש לו את "החדש". בשביל מה?

זהו, הייתי צריך לפרוק את זה.

וגם תודה מיוחדת לחדשות ערוץ 10 שהצליחו להחזיר למוחי את שירה החדש של אחינועם ניני, שרק לפני שבועות ספורים הצלחתי לדחוק משם במאמץ רב.

תודה מיקי.