המגדלור

הביקורת על תוצאות הבחירות המפתיעות, כשבראשן הפתעת כניסתם של הגמלאים עם שבעה מנדטים, מזכירה לי מעט את ההתרחשויות התקשורתיות שהיו לאחר עליית החמאס בבחירות ברשות הפלשתינאית. 'חגיגת דמוקרטיה' , 'יום הבוחר' , ו- 'כיכר הדמוקרטיה' הם רק שלושה מושגים מיני רבים ששימשו פוליטיקאים ואנשי תקשורת על מנת להאדיר ולרומם את קרנו של יום הבחירות.

כל הסופרלטיבים הנ"ל רלוונטיים כמובן רק כשהמפלגות הנכונות מקבלות את המספר הנכון של מנדטים, קרי קדימה עם מעל לשלושים ושבעה, כל השאר לא חשובים. אך אבוי, נשתשבשה דעתם של הבוחרים הקטנים, וביומם הגדול למעלה ממאה ושישים אלף מהם הצביעו למפלגה אלמונית יחסית. מרגע שנודעו התוצאות קיימת תחושה כי צריך להחליף את העם, בדרך כלל הפוליטיקאים לא בסדר, אך הפעם העם כבר צריך להרגיש לא בסדר, אולי צריך להחליף אותו בכלל ?

הנה רק דוגמא קטנה מהבלוג של חזי שטרנליכט עם תאורים של הבוחר כסטלן חסר שיקול דעת, שפוגע 'במפלגה הגדולה', הורס את כלכלת המדינה בטיעונים דמגוגיים שמזכירים לי קצת את ביבי וממשיך בתאורי ה'הצחוקים' תוך זלזול במנת המשכל של הבוחר הצעיר (ואלו רק שתי דוגמאות שדגתי על רגל אחת מרשימות, עם הכותבים שבד"כ אני נהנה לקרוא הסליחה). אמנון אברמוביץ' אף הגדיל וכינה את התופעה 'בין החשיש לקשיש'. אם רק היו יוצאים הפרשנים הפוליטיים, המדושנים מעונג ומחשיבות עצמית, מהאולפנים הממוזגים ויוצאים להסתובב מעט באוניברסיטאות ובמכללות, אולי היו מבינים שמשהו קורה כאן והיו מופתעים פחות בליל הבחירות. משום לחברי ללימודים ולי היה ברור שקורה כאן משהו שונה הפעם.

אנכרוניסטים, קונפורומיסטים וסתם מקובעים יקרים – הרי צריך תירוצים לכישלון הסקרים והתקשורת ובעיקר לעובדה שלא יהיה כאן הפעם 'מנהיג חזק' ו-'מפלגה גדולה', כפי שכמה היו ודאי רוצים. תמשיכו לתאר את בני גילי כמסוממים שהצביעו כאילו עשו אן-דן-דינו. לנו לא תהיה לנו פנסיה מסודרת ומהמושג 'ארגון עובדים' כבר שכחנו. אך לרגע לא עלה על דעתכם שמשום כך הצבענו לגימלאים, מתוך מחשבה אמיתית על העתיד שלנו במדינה הזו.

עשינו צבא, אנחנו עושים מילואים, חלקנו כבר הספיק לסיים תואר או שניים, תנו לנו לממש את זכותינו האזרחית בשקט והעיקר -כבדו אותה. כבר ראינו עולם,אנחנו לא מפחדים מעבודה קשה בשכר זעום גם אחרי גיל שלושים ואף השלמנו עם המצב. צאו החוצה והריחו את הקפה, בקצב הזה הפתק הבא שתקבלו מאיתנו יהיה כרטיס עליה למטוס בכיוון אחד. וכן , אני מאיים.

נטלי

יבוא יום, את עוד תראי
יבוא יום, את תהיי איתי

נטלי

מאז שנפגשנו אין בי ספק
רק אותך אני רוצה לחבק
עד שתרדמי, ואותך לנשק
כשבבוקר תתעוררי, וליבי זועק

נטלי

אם הסוודר יתלכלך אז הניקוי יבש עלי
נסי ליום אחד להיות האור בחיי
את כל מה שרציתי ולא העזתי לבקש
חשבתי שאין דבר כזה, את ההוכחה שיש
האחרות היו חימום, את הדבר האמיתי
הנה אני כאן, אז בואי תהיי איתי

נטלי

אנחנו לא ילדים. היינו פעם, לא היום
בואי נעשה כבר את הדבר הנכון
המשפחה שלך, שלי, כמה חברים
נבטיח שנאהב תמיד, כל החיים
נצא לירח דבש, רחוק מכולם
נחפש את המקום הכי יפה בעולם
ושם, ליד אגם, על הר או בתוך פירמידה
אני ארקוד איתך, ארקוד ואלס עם מטילדה

ממש בטעות נקלעתי לצפייה משותפת עם אבי במהדורת 'רואים עולם' בערוץ הראשון. התכנית שמשודרת כבר שנים על גבי שנים אמורה לספק לצופה הממוצע נקודת מבט רחבה ומשכילה על העולם שסובב אותנו, היא בכל אופן אמורה לעשות את זה.

בתכנית ששודרה אמש הופיע הכתב מנחם הדר, שזה עתה חזר מצילום כתבה על הודו. "איך נראית המדינה בעלת שיעור הצמיחה הגבוה בעולם?" , שאל יעקב אחימאיר את הדר. "השגשוג הכלכלי ניכר בכל מקום", ענה בפסקנות. "כיצד זה ניכר?" ,המשיך להתעניין אחימאיר. "בכל מקום רואים פלאפונים, פשוט בכל מקום", ענה הדר והוסיף: "ועדיין יחד עם השגשוג האדיר יפה לראות איך הם שומרים על התרבות והמסורת".

בשנות ה-90 אימץ הממשל בהודו את בשורת הנאו-ליברליזם בחום רב. מפעלים רבים הוקמו, השקעות נעשו, חברות השתקעו וכל שנותר להודו לעשות הוא לתרום כוח עבודה זול במיוחד. רק כדי לסבר את האוזן אציין שלא נדיר לפגוש בהודו אנשים שמרויחים פחות מדולר ליום עבודה של שתיים עשרה שעות, במקרה הטוב. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1998 הסתבר שאמנם שני העשירונים העליונים הגדילו את הכנסתם בשנים אלו בכארבעים אחוזים, אך בו בזמן קטנה הכנסתם של כ-80% מהאוכלוסיה הכפרית, מדובר ב-600 מיליון בני אדם החיים בעוני שקשה לדמיין .מה עושה ממשל שלא מרוצה,בלשון המעטה, מהסטטיסטיקה בנוגע לעוני ולאי השיויון במדינתו? נכון, משנה את הסטטיסטיקה. ב-99' הוטו המחקרים לפי גחמותיה של ממשלת הודו, כמובן שהוצג שגשוג כלכלי אדיר.

אם שגשוג כלכלי היה נהמדד לפי מספר המכשירים הסלולריים לאלף איש, מדינת ישראל כנראה הייתה מוגדרת כמדינה העשירה בעולם. אך לאדון מנחם הדר כמה פלאפונים הספיקו לקבוע שהודו חווה שגשוג כלכלי שמתבטא בכל סמטה ורחוב. בהודו אכן נרשם שיעור צמיחה גבוה במיוחד בשנים האחרונות, אך בין הנתון הסטטיסטי הזה לבין שגשוג כלכלי המגיע לכל שכבות האוכלוסיה, המרחק גדול כמרחק מומבאי מתל-אביב.

הצורך בנקודת המבט הרחבה על העולם שמסביבנו היה אולי חשוב בימים בהם ערוץ 1 היה ערוץ הטלוויזיה העיקרי, ובערוץ 2 הניסיוני עוד שידרו את 'שמיניות באויר',נסיעה לחו"ל הייתה דבר די נדיר ורק סבא שלי,פרופסור בטכניון, היה מספר לנו על רשת מחשבים שמחברת אוניברסיטאות מכל העולם. כיום אני בספק רב אם יש צורך בתכנית בעלת תכנים כה טריוויאלים וחובבניים. כתב נשלח על חשבון משלם המיסים להודו הרחוקה, עובר במסלול מתוייר שנחרש לעייפה על ידי כל ישראלי שלישי בערך, וחוזר עם כמה תובנות תמוהות על כלכלת המדינה. כערך מוסף קיבלנו גם גילויים מרעישים על ישראלים שרובצים בכפרים בהודו. "פעם בכמה חודשים הם נודדים צפונה, בנתיב החומוס", סיכם הדר את כתבתו.

אכן גילויים מרעישים, חבל רק שאנחנו צריכים לשלם עליהם אגרה.

ביום שלישי הקרוב, בשונה ממערכות בחירות קודמות, השאלה העיקרית תהיה על מה להצביע ולא למי להצביע.

אף אחד לא מושלם, אין מפלגה שמצעה משקף את דעותי במלואן ושאתן לה את קולי בלב שלם. יואל מרקוס, במאמר תמיכה גלוי באולמרט, טוען שצריך להצביע למי שהכי קרוב. נשאלת השאלה- קרוב למה?

רק הקיצוניים מכל צד יהנו מהצבעה בלב שלם בבחירות הקרובות.מימין מרזל וחבריו ולשמאל הקיצוני תמיד יש את המפלגות הערביות. לרוב המתון יותר ההכרעה קשה יותר. באופן אישי הייתי משוכנע שאני מצביע מרצ, אך לאחר התנהלותם בתקשורת בזמן המצור על כלא יריחו הבנתי שאני לא נותן קול למפלגה מתחסדת שמנסה לגרוף הון פוליטי על גבי מבצע ללכידת רוצחיו של שר בישראל , ולא זהבה גלאון, לא קרה כלום אם ראו אותם בתחתונים.

גם הבלוגרים ברשימות שעושים תעמולה מוחצנת לעמיר פרץ שכחו כמה נקודות שהעלאתי כאן בעבר, כגון העלמויות תמוהות של פרץ מהצבעות על חוקים חברתיים. הצבעה לקדימה היא הצבעה לחיזוק הקשר הברור בין הון לשלטון ומעבר לכך מכילה בתוכה חברים שלא ממש הייתי רוצה לראות בעמדות כוח (ע"ע דליה איציק ומאיר שטרית). נשארו לנו רק המפלגות הקטנות- מבחינתי גם הגימלאים הם אפשרות ראויה להצבעה.

אך צריך לבחון גם פן אחר של העניין- מעבר לנושא החברתי שהושם בעל כורחו בקדמת מערכת הבחירות הנוכחית, אנחנו מצביעים גם על זהותה של המדינה. הצבעה לקדימה נדרשת על מנת להוכיח אחת ולתמיד ליושבי מדינת יהודה מי הוא הרוב האמיתי במדינה הזו, שבסך הכל רוצה לחיות בשקט בתוך גבולות ברורים, גם אם רחמנא ליצלן, הוא יושב ושותה אספרסו בשנקין ולא מתרוצץ על גבעות ומשחית מטעי זיתים . גם הצבעה לעבודה יכולה לשרת את המטרה שציינתי לעיל, אם כי אין נקמה מתוקה יותר מהצבעה לקדימה.

זהות קולקטיבית או רווחת הפרט ? קשה לענות. זה יהיה נאיבי מדי להאמין ששני הנושאים קשורים אחד בשני. רק לפני מספר ימים פרופ' יהודה שנהב הסביר במאמר על נאו-ליברליזם, למה אין קשר- (באדיבות הגלוב)

"גם השמאל המדיני (למשל יוסי ביילין) גרס שנים שהפחתת ההשקעות בכיבוש ובהתנחלויות תביא יותר כסף לשכונות. אין בלוף גדול מזה. האידיאולוגיה הניאו-ליברלית מבוססת על העברת הון לחזקים כמנוע לצמיחה כלכלית, וככזה היא לא תעודד את העברתו למוחלשים גם אם זה מצוי באמתחתה."

תשובות אין לי. אני רק יכול לומר שבאמת אין כבר למי להאמין. אם תעצרו רגע ותחשבו, היחידים שבאמת דואגים כאן לעתיד אלו הגימלאים- כולנו נגיע לשם בסוף.

אמא שלי התקשרה לשאול אם הצבעתי.

יש לנו את עובדיה שמבטיח גן-עדן למי שיצביע ש"ס ועכשיו קיבלנו את ברוך מרזל עם הסבר מדעי להתפרצות הפתאומית של שפעת העופות בקיבוצי הנגב.

חברי קיבוץ עין-השלושה אשמים, לפי מרזל, בכך שארחו את מפקדת ההתנתקות תמורת תשלום. האירוח לא נעלם מעיניו הבוחנות ממעל של הקדוש ברוך הוא,בן משפחה של מרזל (לשניהם יש ברוך בשם), והנ"ל העניש את חברי הקיבוץ הסוררים בהדבקת עופותיהם בשפעת העופות.

פתאום אני מתחיל להבין למה קורים לי כל מיני אירועים בחיים- הנשיכה שבז חטף, האוטו של השכנים שאחותי דפקה, החוב לביטוח לאומי שצבר ריבית וקנסות- הכל בגלל שתמכתי בהתנתקות. אמנם תמכתי תמיכה פאסיבית יחסית (סרט כחול לבן על האוטו, שהורד ע"י ואנדליסטים אחרי יום), אך כיום אני עוד מעז לעצור טרמפים לחיילי צבא הגירוש ורחמנא ליצלן, עושה מילואים.

ברוך מרזל, תודה שפקחת את עיני. ד"ש לקדוש.

לפני 1515 שנים הלך לעולמו פטריק הקדוש, לא לפני שהספיק לגרש את כל הנחשים מאירלנד, ובכך קנה לו תהילת עולם. כן, הוא גם נהיה קדוש.

טריליארדי אירים (וסתם אלכוהוליסטים) מציינים את היום הזה בצריכת כמויות מופרזות של מיטב תוצרת אירלנד (בירה מתבקשת: גינס. מומלצת: קילקני. וויסקי מתבקש: ג'יימסון. מומלץ: טולימור דיו). אני גם נוהג ללבוש ירוק, אבל זה רק אני.

ואם כבר באירלנד עסקינן, ממש היום פורסם שהחוק האוסר על יהודים לקנות שיריון אבירים הוסר. הם גם ביטלו את האיסור על העלאת מכשפות על המוקד, את האיסור לזרוק גנבים למים עמוקים כשמשקולות קשורות לרגליהם ואת האיסור על בעלי פאבים לרדוף אחרי לקוחות שלא פרעו את חשבונותיהם.

אין מה לעשות, חייבים לצעוד עם הזמן.

חמוש בחרב נינג'ה, שיריון של צב ואוזני המן הלכתי לי בבוקרו של יום שלישי לחלק משלוחי מנות. מין מסורת פקולטית שכזאת, אבל לא זה הסיפור.

בדרך חזרה הביתה, בחדשות השעה אחת שמעתי משהו על חילופי אש ביריחו, שני פצועים, לא לגמרי הבנתי מה קרה. בבית הדלקתי טלוויזיה. שמעתי את הסיפור.

אני חייב להודות שהייתי המום. כבר כשאמר דיכטר ש"רוצחי זאבי יהיו בכלא או בקבר" היה לי ברור שזאת הצהרה דומה להצהרות שמנהיגינו נוטים לפזר לאחרונה, חיקוי עלוב של קול הרע"מ מקהיר בימי גדולתו, משהו בסגנון "רחובות עזה יהיו אדומים מדם אויבינו אם יפלו קסאמים על שדרות אחרי ההתנתקות" ואמינים בדיוק באותה המידה. נהיינו טובים מאוד בלאיים ולא לעשות כלום. נהיינו פחדנים. זרועו הארוכה של צה"ל נמקה מחוסר שימוש.

אבל מסתבר שזאת הייתה התוכנית שלנו כל הזמן. ממש כמו שלימדו אותנו במונטי פייטון – אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית, הנשק העיקרי שלנו הוא ההפתעה. אף אחד לא ראה את זה בא. אמרנו שערפאת ישאר לנצח במוקטעה אבל נתנו לו לצאת. אמרנו שאם יפלו קטיושות בקרית שמונה נחזור ללבנון ונשארנו כאן, אמרנו שאם יפלו קסאמים באשקלון נחזור לעזה אבל לא זזנו. דיברנו ודיברנו והם באמת חשבו שזה כל מה שאנחנו הולכים לעשות, עד שפתאום…

כי זה היה ממש אופייני לנו, לתת להם ללכת. אפשר לחשוב מה הם כבר עשו? רצחו שר במדינת ישראל. אז מה אם שום מדינה אחרת לא הייתה נחה עד שהם לא היו שש רגליים מתחת לאדמה? ואם כל המדינות היו קופצות מעזריאלי?

כל הכבוד לנו. שרק נמשיך ככה.

יובל דרור תוהה על ההברקה האחרונה של חביבת המגדלור, הגברת חגית ברונסקי. הספקתי להתאייש ממנה כבר בטור הראשון שקראתי, אך דווקא הטור המדובר מובן לי מעט יותר.

ברונסקי לא ממש רצתה להעביר ביקורת על גוגל , היא רק רצתה לספר לנו שהיא קיבלה כרטיס מגנטי למועדון אקסקלוסיבי ושהזמינו אותה לפגישה בארה"ב על חשבון סטארבאקס.

רשמנו לפנינו, חגית.

לתת לאחד מראשי הפשע המאורגן בארץ להיכנס לתא של אסיר שאמור להעיד בעוד מספר שעות זו לא אחריות למותו של האסיר, זה גם לא מחדל. נכון.